פסק-דין בתיק עפ"א 23/08

השופטת אסתר הלמן :

1.         המערערים הינם בניו של המנוח נאיף עלי ג'פאלי ז"ל (להלן: "המנוח"), וחלק מיורשיו על פי דין.

2.         המנוח הינו אחיו של המשיב, מוחמד עלי ג'פאלי.

3.         בשנת 1998, בעקבות סכסוך הנוגע לחזקה במקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 16578 בנצרת (להלן: "החלקה"), הגיש המשיב תביעה כנגד המערערים, ת.א. 2560/98, ובה עתר ליתן צווים אשר יורו על פינוים מתת חלקה 17/2 ואשר יאסרו עליהם להשתמש במקרקעין בדרך הפוגעת בזכויותיו.

            בכתב התביעה נטען כי בין המשיב ואביהם של המערערים היתה הסכמה לחלק ביניהם את החלקה, כך שתת חלקה 17/2, כמתואר בתשריט שצורף לתובענה, תיוחד למשיב, ותת חלקה 17/1 תיוחד לאבי המערערים.

            עוד נטען כי על תת חלקה 17/1 הנ"ל הוקם בנין, בו מספר חנויות, ועליהן שתי דירות המשמשות למגורי המערערים ובנין זה פולש לתחום תת חלקה 17/2, שיוחדה למשיב.

בנוסף נטען בתובענה כי מאחורי החנויות, ישנה חצר הפולשת לתת חלקה 17/2 שהמערערים יצקו לה גג והיא משמשת אותם כמחסן. המערערים בנוסף גם פתחו פתח בקיר החנות האחורי והקימו בתי שימוש חיצוניים בחצר הנמצאת בתוך תת חלקה 17/2.

4.         בהעדר הגנה מטעם המערערים, ניתן כנגדם פסק דין ביום 06/10/98 (להלן: " פסק הדין"), אשר הורה להם לסלק ידם מתת חלקה 17/2, כפי שהיא מתוארת בתשריט המצורף לפסק הדין, ולפנות ממנה כל דבר וחפץ. כן נאסר על המערערים להכנס אל החצר הנמצאת מאחורי החנות, להשתמש בה או להניח בה דבר כלשהו. נאסר עליהם להשתמש בחנויות לכל מטרה מסחרית או תעשייתית, והם חויבו לסגור את הפתח שפתחו בקיר האחורי של החנויות ולסגור את השירותים שהקימו בחצר.

5.         בקשה שהוגשה על ידי המערערים לביטול פסק הדין נדחתה מטעמים פרוצדורליים (אי התייצבות אחד המערערים ואיחור בהגשת הבקשה).

6.         על פסק הדין הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה, אך חזרו בהם מן הערעור בהמלצת בית המשפט.

7.         בשנת 2000 הגישו יתר יורשיו של המנוח נאיף עלי ג'פאלי ז"ל, תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת (תמ"ש 6290/00), במסגרתה ביקשו לקבוע, כי פסק הדין שניתן כנגד המערערים איננו מחייבם, שעה שלא היו צד להליך. באותה תובענה נתבקש גם בית המשפט לענייני משפחה, לקבוע כי יורשיו של המנוח נאיף הם הבעלים היחידים של חלקה 17/2/1, על פי תשריט שצרפוהתובעים כנספח לתובענה.

            בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה בכל הנוגע לקביעה, כי פסק הדין איננו מחייב את היורשים שלא היו צד לו, ודחה את התביעה למתן סעד הצהרתי.

8.         ערעור שהגיש המשיב על פסק הדין, (עמ 1073/04), נדחה על ידי בית משפט זה (תוך קבלת הערעור בנוגע להחלטה מאוחרת יותר שהתייחסה לסעדים הזמניים בלבד).

9.         ביום 10/05/06 הגיש המשיב לבית המשפט בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (להלן: "פקודת הביזיון"), ובה ביקש לאכוף על המערערים ביצועו של פסק הדין שניתן בת.א. 2560/98, בין במאסר ובין בקנס.

בבקשה נטען כי המערערים מפרים את פסק הדין מיום הינתנו, לא מצייתים לו וממשיכים לפעול בניגוד לצווים שניתנו במסגרתו. עוד נטען כי פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, אך ההליכים עוכבו עד לבירור התובענה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה. לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הגישו המערערים בקשה לסגירת תיק ההוצל"פ, והמשיב נאלץ להגיב עליה.

עוד נטען בבקשה, כי המערערים העבירו לאחרונה את זכויותיהם במקרקעין לאחרים, כנראה במטרה למנוע ביצוע פסק הדין, אך הם מחזיקים עדיין בחלקה - בחצר ובדירות שמעל החנויות באופן בלעדי.

10.        לאחר קבלת תגובת המערערים, ודיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא, קיבל בית המשפט (כב' השופט ט. ערפאת) את הבקשה, והטיל על המערערים קנס בסך 1,000 ש"ח בגין כל יום בו נמשכת ההפרה.

11.        על החלטה זו, שניתנה ביום 09/01/08, הגישו המערערים את הערעור שבפנינו.

בהודעת הערעור חזרו המערערים על שטענו בבית משפט קמא בתגובתם לבקשה לפי פקודת הביזיון. לטענתם, הם מחזיקים כיום בבתיהם המצויים על גבי תת חלקה 17/2/1 מכוח רשות מפורשת שניתנה להם על ידי בעלי החלקה שהם יתר יורשי המנוח נאיף גפאלי ז"ל. לפי הנטען, הקביעה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מחייב כיום את המערערים, משמעה, שלילת זכותם הקניינית של הבעלים, השותפים במקרקעין, אשר בהעדר פירוק שיתוף במקרקעין, זכאי כל אחד מהם להחזיק ולהשתמש בחלק המסוים שבו הוא עושה שימוש מזה שנים רבות, ובין היתר, להשכירו או להרשות לצד ג' כלשהו לעשות בו שימוש.